|
|
 |
|
|
 נמצאו 471 ביוגרפיות
|
|
"ווירד" אל ינקוביץ' הוא מלך הפרודיות של עידן ה-MTV ואחת התופעות היותר משעשעות בתעשיית המוסיקה האמריקאית של העשורים האחרונים. הנוסחה עליה מבוססת הקריירה של יאנקוביץ' פשוטה למדי: קח את המנון הפופ הגדול ביותר של התקופה, בצע אותו בצורה הנאמנה ביותר למקור, צלם וידיאו קליפ תואם כמעט לחלוטין לגרסה המקורית למעט כמה שינויים קלים ושנה פרט אחד קטן אך חשוב. המילים. הפרודיות המוצלחות ביותר של יאנקוביץ' מצליחות לזהות ולחשוף את הפתוס והחשיבות העצמית שמסתתרים בשיר ולהציג אותם בצורה נלעגת אך גם אוהבת באופן פרדוקסלי.
|
|
|
|
|
|
|
התכנית בת השעתיים "אבות ובנים בהוליווד" בוחנת מקרוב את נושא האבהות בהוליווד, וחושפת את הצדדים המשעשעים, המפחידים והמתסכלים שקיימים בין אבות ובנים בעיר הסרטים. אבות מפורסמים יספרו בפני המצלמה כיצד הם מבלים זמן איכות עם ילדיהם. ילדיהם המצליחים לא פחות יספרו כיצד השתמשו בכפית הכסף עימה נולדו בפיהם לצורך בניית קריירה הוליוודית.
בתכנית מתראיינים בין השאר ג'רי ובן סטילר, ראנס ורון הווארד, פול ומירה סורבינו, טוני דנזה, פיטר בויל, וויין בריידי וטום בוזלי.
|
|
|
|
|
|
|
דיוקנו של אביגדור קהלני, גיבור ישראל שזכה בעיטור הגבורה על הקרב האמיץ שניהל מול הצבא הסורי במלחמת יום הכיפורים. לאחר שפרש מהצבא, פצח קהלני בקריירה פוליטית ואף כיהן כשר לבטחון הפנים בין השנים 1996-1999.
|
|
|
|
|
|
|
אד גיין הוא אחד הרוצחים הנתעבים ביותר בתולדות ארה"ב, שהאופי הביזארי והמורבידי של פשעיו החרידו את העולם כולו, והיוו את ההשראה שמאחורי "פסיכו" ו-"שתיקת הכבשים"..
|
|
|
|
|
|
|
אדוארד ריגן (אדי) מרפי הוא שחקן קולנוע, זמר וקומיקאי אפריקני-אמריקני, אחד הסטנדאפיסטים והשחקנים המצליחים בארצות הברית של שנות ה-80. מוכר בעיקר בזכות קולו העבה, צחוקו הדומיננטי, נטייתו לגלם מספר דמויות בסרט אחד ובזכות התפקידים אותם גילם בסדרות הסרטים "48 שעות", "השוטר מבוורלי הילס", "הפרופסור המטורף" והדיבוב שביצע ב"שרק". למרות העליות והמורדות הרבים אותם חווה במהלך הקריירה שלו נחשב מרפי לאחד השחקנים הקומיים הגדולים בעולם.
|
|
|
|
|
|
|
היא ננטשה על ידי אמה בלידתה, וגדלה אצל סבתה. אביה האקרובט הוא זה שעודד אותה לשיר. היא החלה את קריירת השירה שלה ברחובות, והתקדמה לשירה בקברטים, תחת השם פיאף, שהוא כינוי סלנג פריסאי לציפור דרור.
|
|
|
|
|
|
|
אדם ריצ'ראד סנדלר התפרסם כבר בילדותו כליצן הכיתה בעיירה בה גדל - במנצ'סטר, ניו-המפשיר.
סנדלר בהחלט מתאים לקטגוריה של האנשים ש"אוהבים או שונאים" אותם, כאשר הפך לשחקן מפורסם עם סרטים מצליחים כמו "זמר החתונות" ו- "ביג דדי".
|
|
|
|
|
|
|
סנטה קרוז, קליפורניה של תחילת שנות ה-70 הייתה עיירת הרציחות המפורסמת ביותר בארה"ב. בתחילת שנות השבעים הטילו את חיתתם על העיירה הקטנה שלושה רוצחים סדרתיים בעלי קריירה מרשימה: ג'ון לינלי פרזיר, הרברט מולין ואדמונד קמפר. קמפר, שברשימת הרציחות שלו ניתן למנות את סבו, סבתו, אימו ועוד 7 קורבנות אומללים אחרים, היה האכזרי והסוטה ביותר מבין השלושה.
|
|
|
|
|
|
|
הוא היה אחד מכוכבי הפוטבול המצליחים והאהובים בכל הזמנים. חתיך, עשיר ובעל חיוך שהעשיר את מיטב הפרסומות. הרצח שביצע, של אשתו לשעבר, ניקול בראון וחברה רון גולדמן, היה על פי רוב הדעות, מחריד ומלא בדם. המשפט של סימפסון שזכה לשם משפט המאה, זיכה אותו מאשמת הרצח הכפול, אך בספטמבר 2007 הוביל סימפסון קבוצה של פורצים למלון-קזינו בלאס וגאס וניסה לגנוב משם באיומי אקדח מזכרות ספורט רבות ערך. סימפסון נעצר והואשם עם שלושה אנשים אחרים במזימה לפשע, חטיפה, תקיפה, שוד ושימוש בנשק. בדצמבר 2008 נגזרו על סימפסון 33 שנים בבית הכלא. כיום הוא מרצה את עונשו בבית הכלא לאבלוק בנבאדה כאסיר מספר #1027820.
|
|
|
|
|
|
|
אוגוסטו פינושה נולד בשנת 1915 בוואלפראיזו שבצ'ילה. בנו של פקיד בשלטונות המכס, פינושה הלך בצעדי אביו והתקדם במהרה בסולם הדרגות, וכבר בשנות החמישים נעשה מעורב בפוליטיקה, כאשר פיקד על השפיטה על משרדי המפלגה הקומוניסטית בצ'ילה.
באופן פרדוקסלי, דווקא הרושם שהותיר בתחילה כי אין לו שאיפות פוליטיות הביא לקידומו המהיר בשורות הצבא, עד שמונה לדרגת המפקד העליון של הכוחות המזויינים, זאת תחת ממשלת שמאל שבראשה עמד סלבדור איינדה (מנהיג מפלגת "החזית הפופולרית") בראשית שנות השבעים.
אך בספטמבר 1973, הנשיא איינדה גילה עד כמה הוא טעה בהערכתו את פינושה. הוא מצא את מותו בהפיכה שהוביל הגנרל פינושה, שעמד בראש החונטה הצבאית שהשתלטה על המדינה. פינושה הורה על שורת טיהורים על רקע פוליטי בצ'ילה – שהביאה לרציחתם של למעלה מ-3,000 תומכי משטר איינדה, כאשר אלפי אזרחים נוספים נעצרו, עונו או "הועלמו" על-ידי החונטה האכזרית. פינושה סגר את שערי הפרלמנט הצ'יליאני, אסר על כל פעילות של תנועות פוליטיות או איגודים מקצועיים וב-1974 מינה את עצמו לנשיא המדינה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|