באופן מפתיע, אלברט איינשטיין היה תלמיד שלא ממש הצטיין בלימודים, אך הוא היה אוטו-דידקט שערך בעצמו ניסויים בפילוסופיה, מתמטיקה ומדע, ולימד את עצמו עקרונות מתקדמים בתחומי המדע והמתמטיקה.  לאחר שנכשל במבחן הכניסה הראשון שלו למכון הפרדלי היוקרתי לטכנולוגיה בשווייץ, איינשטיין הצליח להתקבל ב-1896 ולמד שם במשך ארבע שנים את מקצועות הפיזיקה והמתמטיקה.

ב-1905, פירסם המדען היהודי מאמר בשם "ייעוד חדש עבור מימדים מולקולריים" בירחון פיזיקה גרמני נחשב, שבזכותו קיבל תואר דוקטורט מאוניברסיטת ציריך. אך הקונספט המרכזי אותה הגה באותה שנה, הייתה תורת היחסות שפיתח, בה הפריך את התורה המסורתית ששלטה בכיפה עד אותו זמן ולפיה הזמן והמרחב הם מושגים אבסולוטיים, שאין בהם וריאציות.

ב-1915, סיכם איינשטיין את התיאוריה שלו במשוואה E = mc² (אנרגיה שווה למסה כפול מהירות האור בריבוע). בנובמבר 1919, האגודה המלכותית של לונדון הודיעה כי הניסוי שערכה במהלך ליקוי החמה שהתרחש באותה שנה אישש את התחזיות של איינשטיין, כפי שהופיעו בתורת היחסות שלו. ההשלכות של הודעה זו עוררו הד עצום בעולם המדעי ואיינשטיין זכה סוף סוף להכרה הבינלאומית לה היה ראוי.  ב-1921 הוא קיבל פרס נובל לפיזיקה, אך בנימוקי ועדת הפרס לא הוזכרה כלל תורת היחסות, שהייתה עדיין שנויה במחלוקת באותה תקופה, והפכה ברבות השנים לתרומה החשובה ביותר של איינשטיין למדע בפרט ולאנושות בכלל. אלברט איינשטיין נפטר ב-18 באפריל 1955, בגיל 76.

קוריוז:

אלברט איינשטיין היה ציוני נלהב שאהב את ישראל, ובשנת 1952 אף קיבל הצעה מדוד בן גוריון לשמש כנשיאה השני של מדינת ישראל.