התכנית כוללת ראיונות עם אביו קרל, חבריו לתעשייה כמו בילי קריסטל, טום קרוז, קתי בייטס, מייקל דגלאס ואלברט ברוקס, המשרטטים קוים לדמותו של רוב ריינר, שידעה הצלחות לצד כישלונות במהלך הקריירה שלו כיוצר סרטים.

שילוב של נחישות וכישרון עזרו לרוב ריינר, שהתפרסם בשנות ה-70 כ-"Meathead", חותנו של "ארצ'י באנקר" בסדרה הקומית "הכל נשאר במשפחה", למצוא את זהותו האמיתית. לצורך החיפוש העצמי נעזר ריינר רבות במורה הרוחני, ומי שכינה לימים "אבי השני" –נורמן ליר, היוצר האגדי של "הכל נשאר במשפחה". ליר סייע לריינר לבצע את המעבר שרבים נכשלים בו –מהמסך הקטן למסך הגדול.

כילד, ריינר היה מוקף כל העת ב"אבות המייסדים" של הקומדיה האמריקנית: אביו קרל, וחבריו הטובים מל ברוקס וסיד סיזר. בנוסף לעבודתו כשחקן בסדרה "הכל נשאר במשפחה", התכנית בוחנת מקרוב ששה מסרטיו של ריינר, כולל ראיונות עם השחקנים שכיכבו בהם: "ספיינל טאפ", "אני והחבר'ה", "כשהארי פגש את סאלי", "מיזרי", "בחורים טובים" ו-"הנשיא מאוהב". בסרט המצויין "אני והחבר'ה" הצליח ריינר למצוא את האיזון אותו חיפש כל השנים ביצירותיו בין קומדיה לטרגדיה, והתווית "הבן של" הוסרה מעליו סופית. אולם לאחר מספר הצלחות קולנועיות רצופות, החלו אנשים לא מעטים לפקפק בתשוקתו של ריינר לעשייה קולנועית, כאשר החל להפנות תשומת לב גדלה והולכת לתחום הפוליטי, ואיכות הסרטים שביים הלכה והידרדרה עם השנים –ולראייה "הסיפור שלנו", "אלכס ואמה" ו-"השמועה אומרת ש" –שכשלו מסחרית ואומנותית כאחד.

בין המרואיינים גם סגן נשיא ארה"ב לשעבר אל גור, המספר על תשוקתו הרבה של ריינר לפעול למען שינוי חברתי. ב-1998 ניצב ריינר בראש יוזמה למען פרוייקט שמעניק כיום מיליוני דולרים בשנה למען התפתחות ילדים במדינת קליפורניה.

לאחרונה עלה שמו של ריינר לכותרות כאשר תקף בחריפות את הבמאי והשחקן מל גיבסון. לאחר שגיבסון התנצל על התבטאויותיו האנטישמיות הבוטות שנאמרו בעת שנעצר בעוון נהיגה בשכרות, הודיע ריינר (ממוצא יהודי) כי אינו מאמין להתנצלותו של גיבסון וכי האנטישמיות שלו טבועה עמוק ביצירתו "הפסיון של ישו".